אתמול היה יום הכלב הבינלאומי וחשבתי לעצמי, מה כל כך מיוחד בכלבים שקל לנו להכניס אותם לליבנו? אצלי ניקי מסמלת הקשבה מלאה לעצמה, לאינסטינקטים ולתחושות הגוף שלה. מכירות את זה שהגוף אומר לנו שאנחנו לא בכיוון? כואבת לנו הבטן, הגב, הראש, פתאום מגיעה מחלה… אבל אנחנו בוחרות להמשיך להיאחז במוכר והידוע, לסבול, להיות שקופות, בטוחות…
זכיתי להיות חלק ממסיבה מיוחדת. אני וחבר טוב דיברנו על מה היינו עושים אילולא היינו במסיבה המהממת הזו. קראנו לזה חביתה וחדשות. כל ערב מכינים ארוחת ערב לבני הבית וצופים בחדשות שתמיד עושות אותנו עצובות, כי אם חשבנו שטוב לנו, החדשות מסבירות שממש לא. הכל רע ואין תקווה, אין כסף, כולם רעים. ומחפשים לעבוד עלינו..…
דאגה, החיים מלאים בדאגות, מי צריך לדאוג למי? איך בא לנו שמישהו ידאג לנו, לשים רגע את הראש, ושהדאגה תעבור אליו. אם אין לי מי שידאג לי, לדאוג לעצמי? מי שדואגת לעצמה היא אגואיסטית? למי לדאוג קודם? לא לעצמי? אם לא לעצמי, למה לאחר? אם האחר לא יכול לדאוג לעצמו, אז לדאוג לו קודם? יש…
נזכרתי בחגים בכל מיני תקופות בחיי, ניסיתי להבין מתי הרגשתי מוארת ומתי חשוכה. חשוכה עבורי זה עצבות, בדידות, תסכול, רצון למשהו אחר בתוך זוגיות וגם לבד. מוארת זה שמחה, פשטות, הנאה ואהבה שגם בהם זכיתי ביחד ולחוד. החלטתי הפעם ללכת למקורות, לבעל שם טוב, שמדבר על נרות חנוכה כעל הניצוצות שבנפשנו. בכולנו יש ניצוצות, חג…
מה כל כך כואב לכן כשנגמר קשר, אפילו הקצר ביותר? כמה פעמים יצא לכן לצאת לדייט או לצאת תקופה עם מישהו ופתאום זה נגמר מצידו בסמס, הודעה או בשיחה? והנה, שוב הכאב הזה שממש מורגש פיזית בגוף. למה זה כל כך כואב? כשאנחנו מאמינות לשקר של עצמנו שאנחנו: לא מספיק טובות לא מספיק שוות לא…
כולנו איבדנו את האמון קודם כל בעצמנו, אחרי שפירקנו קשר זוגי אחד, איך נדע שקשר אחר טוב עבורנו? איך נסמוך על מישהו חדש? איך נסמוך על עצמנו וניתן שוב אמון? הרי אם נפגענו בעבר, אנחנו לא מוכנות לזה יותר. זוכרת את ההתלבטויות והפחדים לתת שוב אמון ולהיפתח בפני בן זוג חדש? במפגש שהיה לנו שתמונה…
תמיד מרגיש לנו הכי נכון להתייעץ עם חברה.היא אמיתית, אכפתית, אוהבת אותי, רוצה בטובתי ואף פעם לא תגיד לי משהו לא לעניין. תזכרו תמיד, כל אחת מדברת מהחוויה האישית שלה, מהכאב שלה.כמה פעמים קיבלתן עצה מחברה שפתאום הבנתן שמדברת בכלל על עצמה, על מה שכואב לה בחיים?ואז מה קורה, זה מעליב, פוגע, מכאיב, כי כביכול…